Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 21a

אֵין הַכְרָעַת שְׁלִישִׁית מַכְרַעַת.

Traduction

The decision of the third opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, is not considered a decision in this case, as the other two Sages do not raise the issue of a stumbling block at all.

Rachi non traduit

אין הכרעת שלישית מכרעת. דעת שלישית היא זו שבית שמאי ובית הלל לא הזכירו לגלות דעתם דניהוי חיישינן לתקלה כלל דאי הוו אמרו הכי ב''ש אומרים בין בבית בין בשדה חבל תשפך וב''ה אומרים בין בבית בין בשדה תיעשה זילוף ואתה בא להכריע ולומר בבית כב''ה בשדה כבית שמאי הויא הכרעה אבל השתא דלא הזכירו בית ושדה טעמא אחרינא הוא ולאו משום תקלה ור' ישמעאל חייש לתקלה והיינו תנאי:

Tossefoth non traduit

אין הכרעת שלישית מכרעת. פ''ה הואיל ולא הזכירו בית שמאי ובית הלל בית ושדה א''כ טעמא אחרינא הוא ולא משום תקלה ולר''י נראה אע''ג דטעמא דבית שמאי משום תקלה לא חשיב הכרעה לפי שלא גילו הראשונים דעתן לחלק בין בית לשדה שלא הזכירו בדבריהם אחד בית ואחד שדה וכן פ''ה לעיל גבי ר''ג לאו מכריע הוא וההיא דקולי מטלניות בין מן המוכן ובין שלא מן המוכן טמא דברי ר''א ר' יהושע אומר בין מן המוכן ובין שלא מן המוכן טהור ר''ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור וחשיב ליה בפ' כירה (שבת לט:
ושם) הכרעה שהרי גילו ר' אליעזר ור' יהושע דשייך לחלק בין מן המוכן ובין שלא מן המוכן וההיא דפ' כיצד מברכין (ברכות מג:) דקאמר ב''ש מברכים על השמן וקאמר ר''ג אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו וקאמר רבי יוחנן הלכה כדברי המכריע לאו משום דמכריע גמור הוא אלא מפרש ונותן טעם לדבריו ותדע דאי מכריע הוא למה הוצרך לפסוק הלכה כמותו הא כבר א''ר יוחנן בפרק כירה הלכה כדברי המכריע וק''ק לפי' זה דהכא מאי איריא הכרעה שלישית שאין הכרעה תיפוק ליה דהכרעת תלמיד לאו הכרעה היא כדאמר בפ' כירה (שבת לט:) ארבי עקיבא ור''ח פי' הכרעת שלישית דור שלישי דהיינו הכרעת תלמיד כדאמר בפ' כירה:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַחְלוֹקֶת שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה סְאָה חוּלִּין טְמֵאִין.

Traduction

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua with regard to a barrel of teruma that broke in an upper press and was flowing down into the lower press applies only to a case where one se’a of teruma fell into less than one hundred se’a of impure, non-sacred wine in the lower press.

Rachi non traduit

מחלוקת. ר' אליעזר ור' יהושע שנפלה לפחות ממאה חולין טמאים שיש בגת התחתונה פחות ממאה חולין טמאים דאין תרומה בטילה בהן ופסדי לגמרי דתרומה צריך אחד ומאה לבטלה אבל היו בתחתונה מאה חולין מאה חביות כמו זו של תרומה דברי הכל לא יטמאה ביד הואיל ולא פסדי חולין דתרומה עולה בהן וחזו בימי טומאה כדמעיקרא לזר:

אֲבָל נָפְלָה לְמֵאָה חוּלִּין טְמֵאִין — דִּבְרֵי הַכֹּל תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.

Traduction

However, if the teruma wine fell into one hundred se’a of ritually impure, non-sacred produce, everyone agrees that the wine should be allowed to descend and become ritually impure by itself, and one should not actively render it impure with his hand. The reason is that if teruma falls into non-sacred produce one hundred times greater in quantity than itself, the teruma is nullified by the non-sacred produce, and therefore, it would be permitted for a non-priest to eat it. Although it becomes ritually impure, the legal status of the nullified teruma is that of non-sacred produce.

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְתַחְתֶּיהָ מֵאָה חוּלִּין טְמֵאִין — מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה — יַצִּיל, וְאִם לָאו — תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.

Traduction

The Gemara comments: That was also taught in a baraita: With regard to a barrel of teruma wine that broke in the upper winepress, and in the lower press there is one hundred times that amount of ritually impure, non-sacred wine, Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua that if one is able to rescue even a quarter-log from the barrel that broke and keep the wine in a state of ritual purity, he should rescue it. And if not, one should let the teruma wine descend and become impure on its own, but he should not actively render it impure with his hand.

Rachi non traduit

מודה ר' אליעזר כו'. קס''ד אמסקנא קאי אאם לאו דהא פלוגתייהו באם לאו הוא ולהכי פריך מודה ר' יהושע דאמר לעיל יטמאנה ביד לר' אליעזר דאמר לא יטמאנה ביד מיבעי ליה למיתני:

הַאי ''מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ'', מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רָבָא: אֵיפוֹךְ.

Traduction

After citing proof for the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, from this source, the Gemara questions the formulation of the baraita itself. This expression: Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua, is puzzling, as Rabbi Eliezer ruled that one may never directly render the barrel impure. The baraita should say the opposite: Rabbi Yehoshua concedes to Rabbi Eliezer, as it is Rabbi Yehoshua who concedes that one may not render impure the barrel of teruma in the upper vat. Rava said: Reverse the names, so that it is Rabbi Yehoshua who concedes to Rabbi Eliezer.

רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר, לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בִּכְלִי שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וְגַבּוֹ טָמֵא. מַהוּ דְּתֵימָא נִיגְזוֹר דִּילְמָא נָגַע גַּבּוֹ בִּתְרוּמָה, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Actually, do not reverse the names. Rather, with what are we dealing here? We are referring to a case where it is possible to collect the wine only in a vessel whose interior is ritually pure and whose exterior is impure by rabbinic law, having become impure through contact with impure liquids. Lest you say that we should issue a decree that one may not rescue even a quarter-log, lest the vessel’s exterior touch the teruma and render it impure, the baraita teaches us that Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua that despite that concern, it is permitted to rescue a quarter-log of pure teruma.

Rachi non traduit

בכלי שתוכו טהור וגבו טמא. והאי מודה לאו אסיפא קאי אלא ארישא דקתני אם יכול להציל רביעית בטהרה יציל ואפי' כלי זה שהוא בא להציל רביעית זו בתוכו תוכו טהור וגבו טמא ואשמעינן ליה לר' אליעזר דאמר אל יטמאנה ביד מודה הוא דמותר להציל בזה ולא חיישינן דילמא נגע גבו בתרומה ומטמא לה בידים ובכלי שנטמא במשקין דטומאתן דרבנן היא דמשכחת לה כדתניא כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו או אוגנו או אזנו או ידיו טהורין:

הַדְרָן עֲלָךְ אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר

Traduction

MISHNA: For the entire time that it is permitted to eat leavened bread, one may also feed it to his domesticated animals, to non-domesticated animals, and to birds; and one may sell it to a gentile; and it is permitted to derive benefit from it. After its time passes, it is prohibited to derive benefit from it, and one may not even light an oven or a stove with leavened bread. With regard to the manner of removal of leavened bread, Rabbi Yehuda says: The removal of leavened bread is to be accomplished only through burning. And the Rabbis say: Burning is not required, as one may even crumble it and throw it into the wind or cast it into the sea.

מַתְנִי' כָּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל, מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת, וּמוֹכֵר לַנָּכְרִי, וּמוּתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. עָבַר זְמַנּוֹ — אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ, וְלֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף מְפָרֵר וְזוֹרֶה לְרוּחַ אוֹ מֵטִיל לַיָּם.

Traduction

GEMARA: The Gemara reads the mishna precisely: For the entire time that it is permitted to eat leavened bread, one may feed it to his animals. However, apparently, for the entire time that it is not permitted to eat leavened bread, one may not feed his animals. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, isn’t there the fifth hour, when one may not eat leavened bread but one may feed it to his animals? As we learned in a mishna that Rabbi Meir says: One may eat leavened bread on the morning of the fourteenth day of Nisan for the entire fifth hour, and he burns it at the beginning of the sixth hour. Rabbi Yehuda says: One may eat it for the entire fourth hour, he suspends his consumption of it for the entire fifth hour, and he burns it at the beginning of the sixth hour. Apparently, there is an hour in which it is prohibited to eat leavened bread, but it is permitted to feed it to one’s animals.

Rachi non traduit

מתני' כל שעה שמותר לאכול מאכיל. לדוקייא איצטריך דתידוק הא משעה שאינו מותר לאכול אינו מותר להאכיל:

ולא יסיק בו תנור וכירים. בגמרא פריך פשיטא הא נמי הנאה היא:

Tossefoth non traduit

מתני' כל שעה. עבר זמנו אסור בהנאה. ואסור למכור ואם מכר דמיו מותרין דאין תופס את דמיו כדתנן בפ''ב דקדושין (דף נו:) מכרן וקידש בדמיהן מקודשת:

גְּמָ' כָּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל — מַאֲכִיל, הָא כָּל שָׁעָה שֶׁאֵינוֹ מוּתָּר לֶאֱכוֹל — אֵינוֹ מַאֲכִיל. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה, הָא אִיכָּא חָמֵשׁ דְּאֵינוֹ אוֹכֵל — וּמַאֲכִיל. דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ!

Traduction

The Gemara asks: Rather, what can be said? This mishna follows the opinion of Rabbi Meir. If so, this statement: For the entire time that it is permitted to eat leavened bread one may feed, is imprecise. It should have said: For the entire time that one eats leavened bread he may feed. As it stands, there is no parallel between the phrase: It is permitted to eat, and the phrase: One may feed. Therefore, it appears that the mishna is referring to two different people or cases.

Tossefoth non traduit

לימא מתניתין דלא כר' יהודה. אף לפי המסקנא לא אתיא כר' יהודה אלא הכי קאמר לימא מתני' דלא כר' יהודה אלא כר' מאיר ומסיק דכר' מאיר נמי לא אתי:

וְאֶלָּא מַאי, רַבִּי מֵאִיר הִיא? הַאי ''כָּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל מַאֲכִיל'' — ''כָּל שָׁעָה שֶׁאוֹכֵל מַאֲכִיל'' מִיבְּעֵי לֵיהּ.

Traduction

Rabba bar Ulla said: The mishna is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel. As we learned in a mishna that Rabban Gamliel says: Non-sacred leavened bread may be eaten on the fourteenth of Nisan during the entire fourth hour, leavened bread that is teruma may be eaten during the entire fifth hour, and one burns the leavened bread at the beginning of the sixth hour. And this is what the mishna is saying: For the entire time that it is permitted for a priest to partake of teruma, although an Israelite may not eat leavened bread at that time, an Israelite may feed non-sacred food to his domesticated animals, to non-domesticated animals, and to birds.

Rachi non traduit

גמ' כל שעה שאוכל מאכיל מבעי ליה. אבל השתא דנקט לה בתרי לישני משמע דאתרי גברי קאי והא ליכא למימר דהכי קאמר כל שעה שמותר לאכול מן התורה מאכיל אפילו מדרבנן ותיתוקם אליבא דר' יהודה דהא איכא שש דמותר לאכול מן התורה ואסור להאכיל לדברי הכל:

אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: מַתְנִיתִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. דִּתְנַן, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חוּלִּין נֶאֱכָלִין כָּל אַרְבַּע, תְּרוּמָה כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ. וְהָכִי קָאָמַר: כָּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל כֹּהֵן בִּתְרוּמָה, יִשְׂרָאֵל מַאֲכִיל חוּלִּין לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת.

Traduction

The Gemara continues to read the mishna precisely. The mishna states that one may feed his leavened bread to his domesticated animals, to non-domesticated animals, and to birds. The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach about the case of domesticated animals, and why do I need it to teach about non-domesticated animals as well? The halakha should be the same for both cases. The Gemara answers: It is necessary to teach us both cases, as had it taught only about domesticated animals, one would have said that it is permitted feed them because if the animal leaves over some leavened bread one will see what is left over and dispose of it. However, with regard to a non-domesticated animal, if it leaves over any of the leavened bread, it hides it to save for later. Therefore, one could say that it is not permitted to feed it so close to the time when leavened bread is prohibited.

Rachi non traduit

אלא הכי קאמר כל שעה. שיש היתר לשום אדם לאכול מאכיל אף האסור לאכול לבהמתו כו':

לְמָה לִי לְמִיתְנָא בְּהֵמָה, לְמָה לִי לְמִיתְנָא חַיָּה? צְרִיכָא. דְּאִי תְּנָא בְּהֵמָה — דְּאִי מְשַׁיְּירָא חָזֵי לַהּ. אֲבָל חַיָּה, דְּאִי מְשַׁיְּירָא קָמַצְנְעָא לַהּ — אֵימָא לָא.

Traduction

And had it taught only the case of a non-domesticated animal, one might say that it is permitted to feed leavened bread to such an animal because if it leaves over any food in any case it will hide it, and the owner will not violate the prohibition: It shall not be seen. However, with regard to a domesticated animal, sometimes it leaves over food, and it does not enter his mind that the animal will do so. And in that case both prohibitions: It shall not be seen and it shall not be found, would apply to him. Consequently, one could say that it would not be permitted for him to feed a domesticated animal. Therefore, it was necessary to teach both cases.

Rachi non traduit

בהמה אי משיירא חזי ליה. שאין דרכה להצניע אבל חיה כגון חולדה ונמיה וחתול דרכן להצניע:

וְאִי תְּנָא חַיָּה — מִשּׁוּם דְּאִי מְשַׁיְּירָא מִיהַת מַצְנְעָא. אֲבָל בְּהֵמָה, זִימְנִין דִּמְשַׁיְּירָא וְלָא מַסֵּיק אַדַּעְתֵּיהּ, וְקָאֵי עֲלֵיהּ בְּ''בַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא'' — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

Traduction

The Gemara asks: Why do I need the mishna to mention birds as well? The Gemara answers: There is no inherent need to mention birds; however, since the mishna taught the cases of domesticated animals and non-domesticated animals, it also taught the case of birds, as these are normally grouped together.

Rachi non traduit

ואי תנא חיה. הוה אמינא היא עדיפא משום דאי משיירא מצנעא לה ולא עבר עליה בבל יראה:

ולאו אדעתיה. לבטלו:

Tossefoth non traduit

ואי אשמעינן חיה משום דמצנעא לה. ואין עובר משום בל יטמין דבל יטמין נפקא לן מלא ימצא ואין זה מצוי כיון שאין ידוע היכן הוא וכן משמע בפ''ק (דף ו:) דפריך וכי משכחת לה ליבטלה משמע דכל כמה דלא משכחת לא עבר בבל יראה הק' רשב''א היכי שרי להאכיל לחיה שדרכה להטמין הא תנן בפ''ק (דף ט:) מה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא תטול חולדה בפניו ויהא צריך בדיקה אחריו וכ''ש שאסור ליתן בפניהם ויש לחלק בין חיה לחולדה המגדלים בבתים דההיא לא מצנעא כולי האי כמו חולדה הטומנת בחורים ובסדקין:

וקאי עליה בבל יראה. פי' אם לא ביטלו והוא הדין דהוה מצי למימר דילמא אתי למיכל מיניה:

עוֹפוֹת לְמָה לִי? אַיְּידֵי דִּתְנָא בְּהֵמָה וְחַיָּה, תְּנָא נָמֵי עוֹפוֹת.

Traduction

It was stated in the mishna that whenever it is permitted to eat leavened bread, one may also sell it to a gentile. The Gemara asks: Isn’t that obvious, as the mishna already taught that one may benefit from it? The Gemara answers: This is stated to exclude the opinion of this tanna, as it was taught in a baraita that Beit Shammai say: A person may not sell his leavened bread to a gentile unless he knows that the leavened bread will be consumed before Passover. According to Beit Shammai, a person retains some responsibility for his leavened bread even when it is no longer in his possession. And Beit Hillel say: For the entire time that it is permitted for a Jew to eat leavened bread, it is also permitted for him to sell it to a gentile. The Jew ceases to be responsible for leavened bread sold to a gentile from the moment it is sold.

וּמוֹכְרוֹ לְגוֹי. פְּשִׁיטָא! לְאַפּוֹקֵי מֵהַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יִמְכּוֹר אָדָם חֲמֵצוֹ לְגוֹי אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁיִּכְלֶה קוֹדֶם פֶּסַח. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כָּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל — מוּתָּר לִמְכּוֹר.

Traduction

Rachi non traduit

קודם. שיבוא הפסח דקסברי מצוה עליו לבערו מן העולם ולא שיהא קיים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source